המוזיאון היהודי בפראג

תכנית התברואה של הגיטו, 1900 המוזיאון היהודי נוסד בשנת 1906 בנוכחות ההסטוריון ד"ר סלומון הוגו ליבן, וד"ר אאוגוסטין שטיין, נציג התנועה הצ´כית-יהודית, ומאוחר יותר יושב ראש הקהילה היהודית בפראג. מטרתו המקורית של המוזיאון היתה שימור חפצי אמנות יקרי ערך מבתי הכנסת בפראג, שנידונו להריסה במסגרת תהליך האסנאציה - תכנית התברואה של הגיטו שהתבצעה בתחילת המאה העשרים. לאחר כיבוש בוהמיה ומורביה בידי הנאצים, ב 15 במרץ 1939 ,נסגר המוזיאון לקהל. בשנת 1942 קבעו הנאצים בפראג את "המוזיאון היהודי המרכזי" , בו רוכזו חפצי אמנות ויודאיקה מכל 153 הקהילות היהודיות ובתי כנסת שחוסלו ברחבי צ'כיה ומורביה. יוזם הרעיון, א. שטיין, יחד עם חברי הצוות האחרים, התכוונו להציל את האוצרות היהודיים שהוחרמו בידי הנאצים. לאחר משא ומתן ארוך, הסכימו הנאצים להקמת המוזיאון, אף שמטרותיהם היו שונות בתכלית. לאחר מלחמת העולם השניה עבר המוזיאון לידי מועצת הקהילות היהודיות בצ'כוסלובקיה. בשנת 1950 הועברה בכוח הבעלות על המוזיאון לידי המדינה, שמאז 1948 כבר נשלטה על ידי המפלגה הקומוניסטית. פעילותו של "המוזיאון היהודי הממלכתי " שנוצר, הוגבלה מאוד בשורה של הגבלות, שלא איפשרו לו להמשיך בפעילותו המקצועית, המחקרית והחינוכית. עם קריסת השלטון הקומוניסטי ב 1989 נוצרו התנאים שאיפשרו שינוי במעמדו של המוזיאון. בראשון באוקטובר 1994 הוחזרו המבנים והאוספים של המוזיאון לידי הקהילה היהודית בפראג, ולידי הפדרציה של הקהילות היהודיות ברפובליקה הצ'כית. מאותו זמן הפך המוזיאון לגוף פרטי. כיום מופקד המוזיאון היהודי על אחד מאוספי היודאיקה והאמנות היהודית הגדולים בעולם. כ 40,000 מוצגים וכ 100,000 ספרים כלולים באוסף. האוסף הוא יחיד במינו לא רק בגלל עושרו, אלא גם בגלל שמקור המוצגים הוא מיחידה גיאוגרפית אחת - מצ'כיה וממורביה. בשלמות נותן המוזיאון תמונה כוללת של חייהם ותולדותיהם של היהודים באיזור זה. אלו הם האתרים המנוהלים ע"י המוזיאון: ביהכ"נ מייזל, ביהכ"נ הספרדי, ביהכ"נ פנקס, בית הקברות היהודי העתיק, ביהכ"נ קלאוזן, בית החברא קדישא ובית הקברות בז'ז'קוב.   תמונת דיוקן של רב רפפורט על ידי א. מאחק, סביב 1840